בכפר קטן בהודו היה איש שתפקידו היה לשאת דליים עם מים לראש ההר. היו לו שני דליים גדולים, אותם נשא משני צדי המוט מעל צווארו. באחד הדליים היה סדק, ובזמן שהדלי השני היה מושלם ותמיד נשא את כמות המים המלאה מהנחל עד לבית האדון, הגיע הדלי השני מלא רק בחציו. במשך שנתיים שלמות המשיך
שני תפוחים ומסר / מקור לא ידוע ילדה קטנה אחזה בשתי ידיה, שני תפוחים עסיסיים, אמה ניגשה אליה וביקשה ממנה בעדינות ועם חיוך: "מתוקה שלי, בבקשה וכלי לחלוק איתי תפוח אחד?" הילדה התבוננה באמה כמה רגעים ולבסוף, נגסה מהתפוח הראשון ומיד נגסה גם מהתפוח השני. האם הרגישה איך החיוך שעל הפנים שלה נמוג, היא
אוטוביוגרפיה בחמישה פרקים / מתוך "ספר החיים והמתים הטיבטי" 1. אני הולך ברחוב . במדרכה יש בור עמוק. אני נופל לתוכו. אני אבוד …אני חסר ישע. אין זו אשמתי. לוקח לי נצח למצוא דרך החוצה. 2. אני הולך באותו רחוב. במדרכה יש בור עמק. אני מעמיד פנים שאינני מבחין בו. אני נופל לתוכו שוב.
על בחירה וקבלת החלטות בעיירה קטנה, לפני מאות שנים, בעל עסק קטן היה חייב סכום כסף גדול לאחד מעשירי העיירה, מלווה בריבית קצוצה. המלווה היה איש מבוגר, לא מושך במיוחד, ושתמיד חשק בביתו הצעירה והחכמה של בעל העסק. הוא החליט להציע לבעל החוב עסקה שתמחק לחלוטין את החוב. המלכוד היה שבתמורה לחיסול החוב הוא
קטע הומוריסטי המתאר את התסכול של "המתפזרים" שביננו, כאשר הם כל היום עסוקים אך בסוף היום לא התקדמו בכלום. אני מחליט שהיום עלי להשקות את הגינה. בעודי פותח את הברז בחצר, אני מביט לעבר מכוניתי ומחליט שהיא זקוקה לשטיפה. כאשר אני פונה אל החניה אני מבחין שיש דואר על שולחן המרפסת , אותו הבאתי
דחוף את הפרה הקטע מדבר על כך שלעיתים במצבים הכי קשים אנו מוצאים את הפתרונות היצירתיים שמקדמים אותנו. חכם אחד טייל עם תלמידו הנאמן ביער כשמרחוק הבחין במקום בעל מראה דל ביותר. הוא החליט לבקר שם לזמן קצר. בדרך הוא דיבר עם תלמידו על חשיבותם של ביקורים המאפשרים להכיר אנשים ועל הלמידה שרוכשים מחוויות
שישה עיוורים ופיל על זווית ראיה ונקודת מבט היה היו שישה עיוורים מאינדונזיה שרצו ללמוד מהו פיל כיוון שכולם עיוורים, נדרשו כדי לדעת, למשש במקום לצפות. הראשון ניגש לפיל וכך במקרה קרה, שדווקא בבטן המחוספסת והקשה הוא ניתקל מיד התחיל הוא למלמל בהשתאות הרי זה כמו קיר! השני שאל הניב במקרה הגיע צעק: "הו
הקטע מתייחס לצורך של כל אחד להתקדם בקצב שלו ועל החשיבות שלנו כסביבה לתת לו את המרחב האישי לעשות כך זהו ספור אודות ילד קטן בהודו, שהלך לבקר גורו (איש זקן וחכם). הגורו ישב והתבונן במשהו שהחזיק בידו. הילד ניגש והסתכל גם הוא, אלא, שלא בדיוק הבין מהו הדבר שביד הזקן ושאל את הגורו:
סיפור האבנים הגדולות/כותב לא ידוע קטע המדבר על ערכים ומקומם בחיינו. יום אחד הוזמן מרצה זקן בבית הספר למנהל ציבורי בארה"ב לשאת הרצאה על הנושא "תכנון זמן יעיל" בפני קבוצה של 15 מנהלים בכירים בחברות הגדולות ביותר בארה"ב. ההרצאה הייתה אחת מתוך חמש הרצאות ביום העיון שאורגן עבורם. למרצה ניתנה שעה אחת "להעביר את
קטע המדבר על התקדמות אישית ועל כך שחשוב כל כך לא להשוות בין אנשים והישגים. היה היה אי קטן ושמו "אי זקופי הקומה". באי הזה, מקור הפרנסה היה בתעשיית קטיף פירות סגולים מעצים גבוהים. תכנית הלימודים בכל בתי הספר התמקדה כמובן בצמיחה לגובה כי ככל שהילד יגבה יותר, כך תעשיית הקטיף תהיה פורייה יותר.
